שתי מורות

סיפור מדע בדיוני במקום כתבה

*ראה הערה בתחתית העמוד

היא יוצאת מביתה בשבע וחצי על מנת להגיע לבית הספר בזמן לתחילת יום הלימודים בשמונה בבוקר.
השביל המוביל לביתה הקטן נקי והיא יודעת שחיים, עובד הניקיון בשכונה, דאג לנקות את השביל במיוחד עבורה.
היא פוסעת באיטיות וככל שהיא מתקרבת למבנה המרשים במרכז השכונה מצטרפים אליה ילדים מכל הבתים.
הם אינם מדברים איתה אולם עיני כולם נשואות אליה ומתבוננים בה באהבה.
כאשר היא נכנסת לבית הספר היא ניגשת לחדר שלה ופותחת את היומן המונח על השולחן.
היום הוא יום ראשון, תחילת השבוע, ויומנה מלא סימונים בכחול ובצהוב.
השעה הראשונה היא שעת שיעור הספרות ואחריה שעת חינוך ושעה להוראה פרטנית. היא מרכיבה את משקפיה, לוקחת את הספרים ונכנסת לכיתה ואחרי ארבעים וחמש דקות יוצאת ממנה והולכת שוב לחדרה הקטן.
כאשר היא מגיחה כעת מחדרה נדמה ששינוי עבר עליה. כעת היא כבר אינה המורה הנערצת על כולם. כאילו במטה קסם (כתבתי בטעות כסף, פרויד מחייך.) היא הופכת מול עינינו לדבר אחר. קומתה קטנה וראשה מצטמק. שפתה עילגת וחשיבתה מעורפלת.
אם היה אדם מבחוץ רואה אותה היה מודאג אך כל זה קורה מאחורי כתלי בית הספר ואף אחד אינו רואה ונראה שגם לא איכפת.

הסיפור הוא בדיוני ולשמחתי איני מכיר אף מורה המשנה את פניה והתנהגותה בהתאם למשכורת שהיא מקבלת עבור שעת העבודה שלה. המורות שאני מכיר חדורות מוטיבציה. הן באו למקצוע הזה מתוך אידיאולוגיה ורצון אמיתי לעשות טוב. הן עובדות קשה ומתמודדות עם קשיים גדולים מאוד מתוך אמונה שעבודת ההוראה היא שליכות וזכות ועם זאת…

עבור מי שאינו מכיר מבפנים את עולם החינוך מוגשת בזאת מפת התמצאות קצרה ביותר. לכל כלל שניתן כאן ישנם יוצאים מן הכלל אך באופן כללי מפת התעסוקה בעסקי החינוך היא כזאת: בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים מועסקים המורים על ידי משרד החינוך תחת שלושה הסכמים: "העולם הישן", ה"אופק החדש" ו"עוז לתמורה". בבתי הספר התיכוניים מועסקים המורים על ידי משרד החינוך, העיריות או רשתות החינוך כגון אורט, עמל, אליאנס וכדומה. על מנת לא להאריך מידי בדברים ניתן לקרוא לעובדים בכל אלו "עובדי משרד החינוך" מכיוון שמהותית תנאי ההעסקה הם דומים ואף זהים. רשתות החינוך "מתישרות" מבחינת תנאי ההעסקה עם ההסכמים של משרד החינוך ואם זאת מורות רבות אינן מועסקות במשרה מלאה בתנאים אלו אלא…

בזמן שמורות ומורי הקבלן מנהלים מאבקים מתוקשרים להסדרת מעמדם והכרה בזכות ההתאגדות והמשא והמתן הקיבוצי, ישנן לא מעט מורות המועסקות בחלק ממשרתם על ידי עיריות ותוכניות נוספות ואינן עובדות משרד החינוך. כמו המורה שלנו מהסיפור הן עובדות בחלק ממשרתן במשרד החינוך או ברשתות החינוך הגדולות תחת הסכמי השכר והעבודה החדשים ("עוז לתמורה" או "אופק חדש"), זוכות לכל הזכויות הניתנות למורים במשרד החינוך ובחלק אחר של משרתן הן זוכות ליחס המשפיל ביותר בשוק העבודה. יחס השמור רק לעובדי ניקיון, שמירה, ועבודות הטיפול בחלשים בארצנו (סליחה על הציניות).

המורה שלפני רגע זכתה לפנסיה מיטיבה, הכרה, ולו חלקית, בשעות הנדרשות להכנת השיעור והכרה בצורך בחופשים על מנת להיות מטפלת ראויה באוצר הנתון בידיה, כעת היא מרוויחה שכר מינימום, אינה זוכה לכספי השתלמות, אינה זכאית לתשלום בחודשי הקיץ ואינה מקבלת תשלום על ימי חג. ממש כמו עובדי הקבלן. (בעצם לא כי אפילו רבים מעובדי הקבלן כבר מקבלים יחס טוב יותר מאז התערבותם של "כוח לעובדים"). יתר על כן, פיצול המשרה שלה בין משרד החינוך לבין מעסיק פרטי, לא די שהוא מכריח אותה לעשות תיאומי מס אלא שכעת אינה זכאית להטבות כגון "משרת אם" המגיעות למי שעובדת 80 אחוז משרה ומעלה.

השיטות הנהוגות על ידי המעסיקים השונים: עיריות, קבלני חינוך שונים, חברות בת של העיריה וכדומה משתנות ממקום למקום. וגם במקומות שהתנהל מאבק להשוואת התנאים ישנם הבדלים קטנים בתנאים שמשמעותם מאות שקלים בחודש. בערים מסוימות, לאחר מאבק (שבו התערב ארגון המורים) זוכים המורים לתנאים דומים לאלו של משרד החינוך מלבד כמה הבדלים קטנים. בעוד מורה במשרד החינוך המחנכת כיתה זוכה לגמול חינוך בצורה של תוספת אחוזים על משרתה הרי שבאחוז המשרה שהיא מועסקת אצל קבלן החינוך של העירייה  היא זוכה לגמול רק עבור השעות בפועל שבה היא עוסקת בחינוך הכיתה. משמעות הדבר מסתכמת במאות שקלים בחודש. וכמובן שהן מפוטרות בסוף כל שנת לימודים.

שעות אפקטיביות

לאחר עבודה של שלושה חודשים (ויש האומרים כבר מהיום הראשון של העבודה אצל עובדים שיעבדו תקופה ארוכה) זכאי כל עובד במשק לתשלום עבור ימי עבודה שנפלו על חגי ישראל. מקובל גם שעובד השם את עצמו לשימוש מעסיקו ביום ומשמרת מסוימת, תשולם לו משכורתו גם אם מסיבה שאינה תלויה בו, הוא אינו נדרש לעבודה. החוק דורש מהמעסיק להודיע לעובד מראש אם הוא אינו זקוק לו ואז הראשון זכאי להכריח את העובד להשתמש באחד או יותר מימי החופשה השנתית הניתנים לו (בתשלום).

אצל קבלני חינוך רבים נהוגה שיטה של תשלום עבור "שעות אפקטיביות". שעות אפקטיביות משמעותן שהמורה תקבל משכורת אך ורק עבור שעות שלימדה בפועל. כאשר יום הלימודים (או שעות ההוראה) תחת המעסיק המסוים נופל ביום חופשה מן הלימודים, יום חג או טיול שנתי, לא תהיה המורה זכאית לתשלום עבור השעות שבה היא, לעיתים, נוכחת בבית הספר וממתינה לתלמידיה. הגדילו לעשות חברות ומורות שונות שאינן מדווחות על שעת עבודה כאשר התלמיד אינו מגיע לבית הספר או"מבריז" מן השיעור. בדרך זו, ובניגוד לכל נוהל ונוהג בשוק העבודה היהודי במדינה, מקצץ המעסיק שעות רבות מן העובדת בימי החופש המסורתיים. לא אתפלא אם, בדומה למורות הבודקות את יום החופשה ה"משתלם" ביותר, יש מעסיקים הבודקים באילו ימים ושעות משתלם יותר להעסיק מורה בשעות אפקטיביות כדי להבטיח מקסימום קיצוצים לאורך שנת הלימודים.

תקופת העבודה ודלתות מסתובבות

קבלני חינוך רבים מתחילים את תוכנית הלימודים הנוספת שהם מפעילים רק לאחר חגי תשרי ובדרך כלל מסימים את התוכנית בטרם תסתיים שנת הלימודים. למרות שמורות רבות עובדות באותו קבלן חינוך שנה אחר שנה הן אינן זוכות למשכורת הבסיסית גם בחודשי הקיץ כמתבקש בחוק. המורות "מפוטרות" בסופה של כל שנת לימודים ובמפתיעה מגויסות מחדש לאחר חגי תשרי של השנה הבאה. מורות אחרות מוחתמות על חוזה שבו הן מגויסות לעבודה של שנה אחת בלבד. הן אומנם מקבלות משכורות בחודשי הקיץ אבל אינן זוכות לקביעות ואינן מקבלות את פיצויי הפיטורין שהרי כאילו אינן עובדות קבועות אלא עובדות חוזה. נהלים אלו הם הפרה בוטה וברורה של החוק הקובע שאין ליצור מצב של דלת מסתובבת על מנת להימנע מתשלומים וזכויות של עובד העובד מעל לשנה אצל אותו מעסיק. המעסיק נמנע מתשלום פיצויי פיטורין, מפריש פחות לקרנות השונות ונמנע מהתחיבויותיו לקביעות העובד. כאשר המחוקק נוכח לראות כי מעסיקים רבים מפטרים את עובדיהם לאחר 11 חודשים על מנת להימנע מהתחיבויות לעובד הוא הרחיב את החוק גם לאחד עשר ואף לעבודה במשך עשרה חודשים. באופן שבו מתנהלים קבלני החינוך הם יוצרים מצב בו המורות עובדות רק שמונה חודשים בשנת הלימודים.

לא מדובר במורות צעירות בתחילת דרכן. דבר ידוע במסדרונות בית הספר כי קשה מאוד להשיג משרה מלאה במשרד החינוך. נובע מכך כי מורות רבות עובדות במשרה חלקית המעניקה להן זכויות מיטיבות כפי שמשלם אותן משרד החינוך ושעות נוספות ללא זכויות, ללא ההטבות וללא משכורת בחלק ניכר של שנת הלימודים וחודשי הקיץ. העניין אינו עניין של מה בכך והוא צריך להדאיג אותנו גם כעובדים וגם ככאלה שהם המעסיקים האמיתיים של המורות.

האם אנחנו רוצים שילדינו יתחנכו ויתלמדו אצל עובדי קבלן העובדים במשכורות מינימום?
אילו עובדים ילכו לעבוד במשרות כאלו ובתנאים כאלה?

* הסיפור הוא בדיוני ואינו משקף, לחיוב ולשלילה, כל דבר הקיים בארץ (באמת. אין הערצה ולא מנקים למורים את המדרכה)
* הטקסט לרוב בלשון נקבה אך הוא מתיחס באותה מידה גם לגברים המעטים העובדים כמורים במדינת ישראל.
* הכותב הוא מורה בבית ספר, מחנך ועובד במשרה מלאה נדירה במשרד החינוך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s