והפעם אנחנו מקדימים את זמננו

עוד לפני שהמחאה החלה אנחנו כבר טובעים בדיבורים מפלגים. עוד לפני שעשינו צעד אחד אנחנו כבר מודאגים מי ינהיג ומי ימשוך ולאיזה כיוון.

מצויין. בואו נסגור את זה כבר לפני שהתחלנו.

לכל אחד מאיתנו יש אג'נדה מעט שונה, אולי הרבה שונה.

זה מתלהב מהגז וההוא רוצה לצאת מהשטחים. זה חושב שהפליטים הורסים את המדינה וההוא חושב שהומואים צריכים להתחתן.

והם נפגשים ביחד ומתחילים לריב.

במחאה 2011 ישבתי ערב ערב בגן התקווה. ישבתי ושמעתי דברים שסמרו את שערותי. צעדתי עם דיירי הגן ותושבי השכונה שהאשימו את הפליטים בכל הרע. עשיתי כמיטב יכולתי (הרבה פחות ממיטב יכולתי) כדי לנסות ולהסביר אבל לא התעקשתי. חשבתי שלמרות ההבדלים נוכל להיות מאוחדים בהבנה שמישהו מנסה לדפוק את כולנו.

אני חושב שבמידה רבה זה מה שגמר את המחאה אז.

הפילוגים הפנימיים גברו על השכנוע הפנימי ואחדות השורות. האשמנו אחד את השני ושכחנו את מי שמנסה כל הזמן ומצליח בדרך כלל להפריד בינינו.

המאבק הוא מאבק מעמדי וכולנו, אני חושב, יכולים להתאחד, לפחות בשלב הראשון, מול אותם אנשים ממעמד אחר לגמרי הגוזלים את זכותנו לחיות חיים על פי תפישת עולמנו.

כל הזמן מנסים לשכנע אותנו ש"הם" "Them" אשמים.

הדוסים עושים ילדים ולא דואגים להם

הערבים לא משלמים מיסים

המובטלים לא רוצים לעבוד

המורים רק רוצים חופשות

עובדי חברת חשמל מעלים את מחירי החשמל

המתנחלים והקיבוצניקים… טוב נו…

הזקנים לא מתים

ומהגרי העבודה לוקחים לנו את העבודה

כל זה בעוד כעשירון אחד של שכירים ועוד קומץ של היפר-עשירים שאינם נמצאים אפילו בסטטיסטיקה אוכלים את פירות הארץ ואת פירות הפילוג בינינו.

המדינה, הריבון, אותם בובות שבחרנו "לייצג אותנו" משרתים את המיעוט הזה ולא אותנו. כל פעם אנחנו מצביעים ומעלים לכס מפלגות חדשות וישנות המבטיחות לייצג אותנו ושוב כמו בכל פעם לפני כן הם משרתות אך ורק את מעמד הכסף וההון.

הם יודעים שמאתנו לא יצא להם כלום. הם יודעים שאנחנו לא נוכל לפרנס אותם ואת סגנון החיים היקר שפיתחו במשך שנותיהם בשלטון. אנחנו לא נוכל לקנות להם את הסיגרים ואת האלכוהול האיכותי. מאתנו לא יקבלו מעטפות שמנות או דירות במגדלי אקירוב. הם לא משרתים אותנו כי לא נתן להם כלום. רק את הקול שלנו גם בפעם הבאה.

ואת כל המנגנון הזה משרתת הכלכלה. הצליחו לשכנע את כולנו שהכלכלה היא מדע מדויק המשרת את כלל החברה. אין דבר רחוק יותר מן האמת. כלכלה משרתת את מי שבוחרים לשרת. וכרגע היא משרתת את מעמד ההון והכסף ולא את 90 האחוזים האחרים.

המובטל המקבל קצבה מן המדינה מיצר יותר עבודה וצמיחה מאיש ההון המקבל הטבת מס באותו סכום. המובטל קונה אוכל ומיצר צמיחה ועבודה.

אנחנו כועסים על הדוסים, הערבים, השמאלנים, אנשי הועדים הגדולים, המורים, השחורים, הצהובים, המתנחלים והזקנים אבל גם אם אנחנו לא באותה סירה לפחות אנחנו באותו צי.

מולנו עומד צי אחר. קטן ועלוב אבל זריז וחכם.

צי האויב מזגזג בינינו ומפריד אותנו זה מזה.

אנחנו יכולים וצריכים להתאחד מאחורי דרישה פשוטה.

את הגזרות, את הבור התקציבי, צריך למלא ב"עזרתם" של העשירונים העליונים ואנשי ההון ולא מכיסנו. זה לא רק צודק זה גם נכון כלכלית.

לא צריך להיגרר למתכונים. בשביל זה יש פקידים באוצר.

פקידי האוצר צריכים לקבל הוראה חד-משמעית מאתנו וממי שמתיימר לייצג אותנו.

קחו את הכסף ממישהו אחר!

זוהי החלטה אידיאולוגית ועל פי ההחלטה הזו תנהלו את הכלכלה או שתחפשו עבודה אחרת.

אנחנו בעלי הבית שלכם. שרתו אותנו!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s