מרי אזרחי!

מה אפשר לעשות? איך אפשר לעורר את המערכת? אולי לפגוע בה? הכל במסגרת החוק כמובן…

חולשתנו היא כוחנו.

אנחנו התשעים אחוז.

בעוד אנחנו נהנים מאחוז קטן ביותר של מה שיש למדינה שלנו לתת אנחנו בכל זאת 90 אחוז מהאנשים.

צריך להפסיק לשתף פעולה!

ב- 1930 יצא גנדי, ההודי, לצעדת המלח המפורסמת שלו. צעדת המלח הייתה אחת מנקודות השיא של תנועת המרי האזרחי הבלתי אלים שהוביל גנדי כדי לשחרר את הודו משלטון הבריטים.

צעדת המלח הייתה תגובתו של גנדי להטלת מס על רכישת מלח. המלח היה באותם ימים מונופול של הבריטים בהודו ובמקביל הוטל מס רכישה על קנייתו. גנדי יצא למסע רגלי של 25 ימים ו390 קילומטר עד לחוף הים שם ישב עם וייצר מלח יחד עם מאות מתומכיו.

המלח היה סמל אך הוא פרץ את הדרך לגל של פעולות של מרי אזרחי (civil disobedience) כנגד הבריטים בהודו.

אנחנו חייבים להפסיק לשתף פעולה.

אם כללי המשחק, הנכתבים על ידי אנשי ההון ומשרתיהם, אינם מוצאים חן בעינינו לא נשחק על פי הכללים שלהם.

אז מה אפשר לעשות?

1)    תפסיקו לקנות פיס – מפעל הפיס הוא מס על העוני. ההימורים בחסות המדינה מאפשרים למדינה לקחת כסף מאלו שאין להם, אלו המשקיעים את תקוותם האחרונה בסיכויים אפסיים להיות מיליונרים. חלק ניכר מהכסף אינו חוזר לאזרח.
חלק מהכסף הולך לפרויקטים באזורים עשירים וחלק ניכר מהכסף הולך לתקציב הפרסום הגדול ביותר במדינה.
כאשר אתם מסרבים להשתתף אתם מסרבים לשלם את המס.

2)    שכר חליפין – אם יש לכם שרות או מוצר אותו אתם יכולים להחליף באחר אתם יכולים לעקוף את מיסי המדינה.
יש לנו כל כך הרבה לתת והמדינה גוזרת קופונים על הכל. אנחנו יכולים, אפילו "במסגרת החוק" לתת ולקבל מבלי לשתף את המדינה. אני יכול לתת שיעורים פרטיים והפעלות לילדים בתמורה לעבודות שיפוץ קלות בבית.

3)    הפסיקו לקנות – צמצמו את הקניות שלכם. אל תקנו מה שלא צריך. תחיו קצת בצנע.
בעוד הממשלה ושר האוצר קוראים לנו לחיות בצניעות גדולה יותר ולחסוך הם יודעים טוב מאוד שזה הדבר האחרון שהם רוצים שנעשה. אנחנו, בקניה שלנו, מניעים את הכלכלה. אם אנחנו נפסיק לקנות הכלכלה תיעצר והם יצטרכו לתת את הדין.

4)    צאו לרחובות – במחאה של 2011 טענו כל מיני אנשים שהמחאה פגעה בהם. חברות הפרסום טענו שהפרסום ירד… טוב מאוד. אלו הכלים שלנו. אין לנו כוח, בלתי אלים, אחר.

5)    התאגדות – הם טוענים שהתאגדות עובדים נוגדת את כללי המשחק שלהם. זוהי העוצמה שלנו. הם מסדרים את הדברים ביניהם. מתאמים מחירים, שוברים את השוק ומחסלים את התחרות ואת העובדים. אנחנו יכולים להתאגד ולנהל משא ומתן לשיפור תנאי העבודה. לא מוצא חן בעיניכם… זב"שכם.

6)    שביתה – ושלא יברברו לנו על העלויות למשק. תמיד מאיימים עם עלויות למשק. שבת עולה למשק? חגים עולים למשק? כמובן שיש "עלויות למשק" וכמובן שזה פוגע במשק וכמובן שמי שצועק הכי חזק הוא מי שנפגע יותר ומי שנפגע יותר הוא מי שכל הזמן מרוויח. אם היו אלו אנחנו שמרוויחים כל כך הרבה מהמשק לא היינו שובתים. השביתה היא כלי המשחק הבלעדי של מעמד העובדים. אין לנו כוח אחר שאתם רוצים שנשתמש. הכוח הנוסף שיש לנו אף אחד לא רוצה שנשתמש…

אז אל תקראו לזה אלימות. גם לשם אפשר להגיע אבל רק הם ירוויחו מכך.

מרי אזרחי!

מה אפשר לעשות? איך אפשר לעורר את המערכת? אולי לפגוע בה? הכל במסגרת החוק כמובן…

חולשתנו היא כוחנו.

אנחנו התשעים אחוז.

בעוד אנחנו נהנים מאחוז קטן ביותר של מה שיש למדינה שלנו לתת אנחנו בכל זאת 90 אחוז מהאנשים.

צריך להפסיק לשתף פעולה!

ב- 1930 יצא גנדי, ההודי, לצעדת המלח המפורסמת שלו. צעדת המלח הייתה אחת מנקודות השיא של תנועת המרי האזרחי הבלתי אלים שהוביל גנדי כדי לשחרר את הודו משלטון הבריטים.

צעדת המלח הייתה תגובתו של גנדי להטלת מס על רכישת מלח. המלח היה באותם ימים מונופול של הבריטים בהודו ובמקביל הוטל מס רכישה על קנייתו. גנדי יצא למסע רגלי של 25 ימים ו390 קילומטר עד לחוף הים שם ישב עם וייצר מלח יחד עם מאות מתומכיו.

המלח היה סמל אך הוא פרץ את הדרך לגל של פעולות של מרי אזרחי (civil disobedience) כנגד הבריטים בהודו.

אנחנו חייבים להפסיק לשתף פעולה.

אם כללי המשחק, הנכתבים על ידי אנשי ההון ומשרתיהם, אינם מוצאים חן בעינינו לא נשחק על פי הכללים שלהם.

אז מה אפשר לעשות?

1)    תפסיקו לקנות פיס – מפעל הפיס הוא מס על העוני. ההימורים בחסות המדינה מאפשרים למדינה לקחת כסף מאלו שאין להם, אלו המשקיעים את תקוותם האחרונה בסיכויים אפסיים להיות מיליונרים. חלק ניכר מהכסף אינו חוזר לאזרח.
חלק מהכסף הולך לפרויקטים באזורים עשירים וחלק ניכר מהכסף הולך לתקציב הפרסום הגדול ביותר במדינה.
כאשר אתם מסרבים להשתתף אתם מסרבים לשלם את המס.

2)    שכר חליפין – אם יש לכם שרות או מוצר אותו אתם יכולים להחליף באחר אתם יכולים לעקוף את מיסי המדינה.
יש לנו כל כך הרבה לתת והמדינה גוזרת קופונים על הכל. אנחנו יכולים, אפילו "במסגרת החוק" לתת ולקבל מבלי לשתף את המדינה. אני יכול לתת שיעורים פרטיים והפעלות לילדים בתמורה לעבודות שיפוץ קלות בבית.

3)    הפסיקו לקנות – צמצמו את הקניות שלכם. אל תקנו מה שלא צריך. תחיו קצת בצנע.
בעוד הממשלה ושר האוצר קוראים לנו לחיות בצניעות גדולה יותר ולחסוך הם יודעים טוב מאוד שזה הדבר האחרון שהם רוצים שנעשה. אנחנו, בקניה שלנו, מניעים את הכלכלה. אם אנחנו נפסיק לקנות הכלכלה תיעצר והם יצטרכו לתת את הדין.

4)    צאו לרחובות – במחאה של 2011 טענו כל מיני אנשים שהמחאה פגעה בהם. חברות הפרסום טענו שהפרסום ירד… טוב מאוד. אלו הכלים שלנו. אין לנו כוח, בלתי אלים, אחר.

5)    התאגדות – הם טוענים שהתאגדות עובדים נוגדת את כללי המשחק שלהם. זוהי העוצמה שלנו. הם מסדרים את הדברים ביניהם. מתאמים מחירים, שוברים את השוק ומחסלים את התחרות ואת העובדים. אנחנו יכולים להתאגד ולנהל משא ומתן לשיפור תנאי העבודה. לא מוצא חן בעיניכם… זב"שכם.

6)    שביתה – ושלא יברברו לנו על העלויות למשק. תמיד מאיימים עם עלויות למשק. שבת עולה למשק? חגים עולים למשק? כמובן שיש "עלויות למשק" וכמובן שזה פוגע במשק וכמובן שמי שצועק הכי חזק הוא מי שנפגע יותר ומי שנפגע יותר הוא מי שכל הזמן מרוויח. אם היו אלו אנחנו שמרוויחים כל כך הרבה מהמשק לא היינו שובתים. השביתה היא כלי המשחק הבלעדי של מעמד העובדים. אין לנו כוח אחר שאתם רוצים שנשתמש. הכוח הנוסף שיש לנו אף אחד לא רוצה שנשתמש…

אז אל תקראו לזה אלימות. גם לשם אפשר להגיע אבל רק הם ירוויחו מכך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s