החינוך מתחיל בבית

אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת ביקשה ממשלת ארצות הברית מחבורה של אנשי אקדמיה, ובראשם ג'ימס קולמן, לבדוק את הפערים בחינוך בארצות הברית. בדיקה זו נעשתה על מנת להוכיח מדעית/אמפירית את הטענות של רבים באותה תקופה (ולצערנו גם כיום) כי הפערים קשורים ישירות למוצאם של התלמידים. אז, כמו היום, ניתן למצוא מתאם מובהק בין מוצאם ה"גזעי" של התלמידים לבין הצלחתם בלימודים אולם הממשל והמדענים הבינו שהמתאם הוא לא למוצאם של התלמידים אלא לנתונים נוספים שגם להם יש התאמה אמפירית למוצא (ספוילר… עוני).

אחד הממצאים המעניינים והשנויים במחלוקת שמצאו קולמן ושות., ששוחזר גם במחקרים מעודכנים יותר, הוא הקשר שבין מספר ההורים לבין ההצלחה בלימודים. מחקרים חדשים, שנעשו על פי הגדרות חברתיות מעט יותר מעודכנות קראו לנתון הזה "יחס בוגר:תלמיד" pupil:adult ratio. ממצא זה שימש קרדום לתפיסות עולם שונות כדי לחפור את הבורות הייחודיים שלהם אך מעבר לכל האידיאולוגיות השונות הנתון הזה, לצד מרבית הממצאים של קולמן והבאים אחריו, מראה דבר משמעותי במיוחד, המשתנה המשמעותי והמרכזי בהצלחת תלמידים בבית הספר וכתוצאה מכך גם בהמשך דרכם הוא ….. בבית.

בשני דו"חות שהוציא ארגון ETS נסקרים מספר רב של ממדים ומדדים המשפיעים על הצלחתם של תלמידים במערכת החינוך. הדו"ח מתבסס על מחקרים רבים שנעשו בתחום לאורך השנים וכולל מדדים מתוך מערכת החינוך (גודל הכיתה, מוכנות המורה ועוד) ומחוץ לו (מספר הילדים במשפחה, רעב ועוד). בדו"ח Parsing the Achievement Gap מציינים הכותבים 16 מרכיבים השונים המשפיעים על פערי ההצלחה מתוכם שמונה קשורים ישירות לבית הספר.

כל זה אולי לא באמת חדש לנו. זה נשמע סביר והגיוני ולא צריך ממש להתווכח ולדון בכל מה שנאמר בדו"חות אז למה כל כך חשוב להוציא אותם או להתייחס אליהם?

כי באופן קבוע, בכל רפורמה שנעשית על ידי משרד החינוך, בוחרים להתמקד באותם ממדים שמוכחים פעם אחר פעם כשוליים ביותר בהשפעתם על הצלחתם של התלמידים ופעם אחר פעם פועלים בדיוק בכיוון הנגדי לזה הנדרש כדי לעודד הצלחה.

אם לשר החינוך היה את האומץ הנדרש הוא היה עומד מול כולם ואומר את הדברים שמופיעים כלכך ברור באין ספור דו"חות ומחקרים.

השינוי יתחיל בבית!!

אני יודע שזה לא ממש פופולרי להגיד את זה ואני מסתכן בלהראות ככזה שאינו לוקח אחריות על עצמו ועדיין אני מעז לעשות זאת. כמה שאנחנו נעבוד ונעשה, נדחוף, נמשוך, נקרקר ונעשה הצגות לא יעזור בכלל אם הילדים יבואו מהבית אם אפס מוטיבציה ואפס רצון ללמוד ולהרחיב את עולמם.

הנתון המדהים ביותר במחקר השני The Family: America’s Smallest School הוא מספר ההורים שקוראים לילדיהם. אינני יודע מהם הנתונים בארץ אבל לא אתפלא לדעת. וכמה הורים עושים שיעורי בית עם הילדים? וכמה שואלים אותם על בית הספר? 

האם אנחנו שולחים את ילדינו ללמוד או שמא אנחנו מלמדים אותם כבר מגיל צעיר שבית הספר הוא שירות הבייביסיטר הזול ביותר שמצאנו?

בית הספר נמצא תחת מתקפה מתמשכת מחזיתות רבות. קשה למצוא כל איזכור חיובי של בתי הספר בשום מקום. יחד עם זאת קשה למצוא כל איזכור חיובי של מבוגרים בעולם התרבות שאתם קונים עבור ילדיכם בכלל. מתי בפעם האחרונה (לא כולל שידורי רגע עם דודלי בחינוכית) ראיתם מבוגר אחראי, רציני, אמין, חיובי, בתוכנית ילדים כלשהי? המבוגר, קל וחומר המורה, הוא במקרה הטוב נעדר. במקרה הגרוע הוא טיפש, חסר אחריות או רשע. 

לא מזמן נתקלתי בציטוט המיוחס לג'ורג' קרלין בדבר תפקידם של המורים לשבור ולעצב את התלמיד כמכשיר במנגנון הייצור… רעיון מקורי וחתרני מלפני 50-60 שנה אך היום סביר להניח שרחוק הרבה יותר מהמציאות. מהכרותי עם כמה מורים קשה לי לדמיין את המורים היום (ככלל) ובטח שלא להגדיר אותם כמשתפי הפעולה העיקריים עם המנגנון והכלים להגשמת מזימותיו וגו'. אם כבר הייתי טוען שהמורים היום הם האחרונים המנסים לעמוד בפני פרץ התעמולה המטמטמת המגיע אלינו ואל ילדינו מכל כיוון. אבל מי עוד יראה את זה ככה.

אנחנו שולחים את ילדינו ללא מוטיבציה ללמוד. שוב. אנחנו   שולחים   את   ילדינו   ללא   מוטיבציה   ללמוד! תפקידו של המורה בודאי, בין השאר, ליצר ולתחזק את המוטיבציה של התלמיד ואת רצונו להרחיב את אופקיו אך בראש ובראשונה המוטיבציה הזו היא תפקידו של ההורה. כאשר בבית יש אווירה של למידה, כאשר בבית מקדשים, כן! מקדשים. את ההשכלה, הילד מגיע לבית הספר כאשר הוא נכון לגדול ואז בית הספר והמורים יכולים לתת. כאשר הילד מגיע, כפי שרבים עושים זאת, ללא כל רצון, עם ציפיות נמוכות ושינאה לבית הספר, למורים, וללמידה, מהבית… מה הסיכויים שהילד יהיה נכון ללמוד?

כאשר הילד מגיע לבית הספר חמוש באישורים מפוברקים מרופאים (אמיתיים), בפתקים שיקריים המאשרים את חיסוריו שניתנו לו על ידי הוריו ובאיבחונים שניקנו עבורו רק כדי שלא יצטרך ללמוד, מה הפלא שהוא מפנים את הזלזול שעולם המבוגרים משדר כלפי המורים, בית הספר וההשכלה. כאשר כל המערכת מאותתת לו שהדבר היחיד שחשוב הוא הציון ואין דבר מלבדו, מה הפלא שהוא יעשה הכל, אך כלום מעבר לכך, כדי לקבל את הציון. ישקר, ירמה, יקנה איבחונים, אבל לא ילמד כלום כאשר אין עליו תוית מחיר.

אם כמובן ניקח בחשבון את יכולתו המוגבלת של שר החינוך להשפיע על כלכלת ישראל ועל הפערים הכלכליים בין אוכלוסיות שונות (שר האוצר, שר הרווחה…) ורצונו המוגבל מאוד לעורר שאלות על מבנה המשפחה, או לסכן את מעמדו הפוליטי בקריאת תיגר על ההורים, נצפה ממנו לפחות לנסות ולשנות דברים בתוך המערכת כך שיתרמו להצלחת התלמידים. כמובן שלא כך הם הדברים. שר החינוך במו ידיו שוחק את מעמדם של המורים, המנהלים, בתי הספר וההשכלה. 

כמעט ללא יוצא מן הכלל הרפורמות שנעשות במערכת החינוך מחלישות את המורים במערכת בכלל ומול התלמידים וההורים בפרט.

רוצים חינוך איכותי? תתחילו אותו בבית.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s