רצפת הזכוכית

אך קודם כל סיפור…

לפני כמה ימים אמרתי לשחר כמה היא יפה והפצלוחה אמרה לי ששכחתי להגיד לה כמה היא חכמה.

לא צריך לדאוג לה. הסיבה שהיא יודעת לדרוש את זה היא שאומרים לה את זה מספיק.

אני לא דואג לבנות שלי. אני יודע שהן תצלחנה לעשות כל מה שהן רוצות ותהינה (די מספיק) מוצלחות הרבה יותר מאבא שלהן. אם הן תרצנה (טוב אני כנראה ממשיך) הן תהינה מהנדסות או פוליטיקאיות (מקצוע מכובד ונדרש בעיני אביהן) ובודאי שתהינה משפיעות חברתיות (בקיצור מורות אבל זה כבר בעיה אחרת).

הן תלבשנה מה שהן רוצות. תצבענה את ציפורני רגליהן בכל צבע שתרצנה (בלהההההה) תבחרנה לעצמן כל בן או בת זוג שתרצנה. בקיצור You get my drift.

דווקא מהקטן אני מודאג.

הוא בסך הכל גדל בבית טוב. האחיות שלו ובנות הדודה שלו דואגות לצבוע את עצבאות רגליו ויש לו role model גברי כמוני בבית…

אבל מה יקרה כאשר יצא לעולם הגדול?

בעוד אנחנו נאבקים על זכויותיהן של הנשים בעולם הפיסי, זכויותיהן בעולם התעסוקה, הייצוג הפוליטי, זכויות הפרט וכדומה, הן, הנשים, זוכות בעולם המערבי ליהנות מחלק ניכר של טווח החוויה האנושית. אנחנו, הגברים, מודרים מחלק גדול מהחוויה האנושית.

זהר החליטה שהיא רוצה ללמוד לשחק כדור רגל. הבטחנו לה שבשנת הלימודים הבאה נרשום אותה לחוג כדור רגל אם נוכל לדחוף את זה ללו"ז הצפוף שלה. שתי הבנות וויתרו על בלט כבר בשיעור השני. הן לומדות קפוארה והתעמלות קרקע. אבל מה יקרה אם סהר יבוא בעוד שנתיים שלושה ויבקש ממני להרשם לחוג בלט או אפילו התעמלות קרקע?

זה בסדר. זה הרי לא יקרה.

אם יש משהו אחד שעושה מערכת החינוך זה להפעיל ביעילות את מכבש המגדר. וככל שהמכבש על בנות כבד, הוא פי כמה וכמה כבד על הבנים. עד שיהיה בן 6 כבר לא יהיה בו כל רצון לעסוק בעניינים בנותיים כמו תנועה, אומנות, רוח ורגש ודברים שכאלה.

זה לא דבר חדש אבל זה גם לא עניין של מה בכך.

במחקר קצר ולא מתוקף מצאנו (התחקירן דרור מילר ואנוכי) כי ישנה הדרה מיגדרית משמעותית ביותר של גברים מתחומי הלימוד והעשייה האומנותית, משמעותית הרבה יותר מהדרתם של נשים מעולם התעסוקה.

אל תגידו לי שאני מסגביר.

זה בכלל לא העניין.

אני לא ממעיט בכלל את הרוע שבהדרה ובאפליה של נשים בכל תחומי החיים. אני רק אומר שבעוד שלאפליה זו ולהדרה הזו יש אפשרות (תיאורטית לפחות) לשינוי בתחום החקיקה והמשפט הרי שההדרה של גברים מהשתתפות בחלק גדול כל כך של החוויה האנושית אין פתרון בעולם החוק.

וכתגובה לשאלה שנשאלה בפייסבוק לפני כמה ימים…. אשרי ההומוסקסואלים. יותר מכל דבר אחר, מעבר לבחירה של בן או בת זוג, הומוסקסואלים (גברים יותר מנשים) לפחות משחררים את עצמם במודע ובהפגנתיות (לעיתים מאוחר מאוד) מהגדרות החברה של מה מותר ואסור להם לעשות ומאפשרים לעצמם להנות מחלק גדול בהרבה מהחוויה האנושית בזמן שאנחנו, הסטרייטים, מקווצים את הרקטום המטאפורי שלנו כדי להתאים למוסכמות שקיבלנו על עצמנו אי שם בגן הילדים.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s