על המוסר היהודי

לקראת שנת השמיטה…
על פי המסורת נצטווה האדם הראשון ואחריו נוח על מספר מצוות עליהם מצווים כל בני האדם מתוכם כמה הם מצוות בעלות אופי פולחני (עבודה זרה וקללת/אמירת השם) וחלקם מצוות מוסר.
האנשים הראשונים נצטוו על:
איסור שפיכות דמים
איסור גילוי עריות
איסור גזל
איסור אכילת אבר מן החי
ומצוות דינים
.
ניתן לשים לב כי המצוות משתמשות בביטויים המרחיבים של הרעיונות. כלל האנושות אמורה להימנע מהריגה (בלי התפלספות על מה זה רצח), גילוי עריות (הכל), גנבה (במובן הרחב של המילה ולכן גזל), אכילת איבר מן החי (לאחר שאדם ראשון נצטווה לאכול רק מן הצומח קיבלנו אישור לאכול בשר מבושל) ומצוות דינים (כבני אדם אנחנו מצווים לעשות דין צדק ולא להשאיר את חברינו להתמודד לבד מול עוולות).
.
אחרי נוח קיבלו בני אברהם ובהמשך בני ישראל מצוות רבות אחרות. הרבה מהן עוסקות בפולחן, הרבה עוסקות בניהול עסקי הדת וה"מדינה", לא מעט עוסקים בהרחבת כללי ומושגי המוסר שנקבעו כבר קודם במצוות בני נוח.
אבל אז קורה דבר מדהים. תסתכלו על ההרחבות המוסריות שנקבעו על ידי הדת היהודית עבורנו בלבד ותראו שבמשך שנות קיומנו אנו עושים כמיטב יכולתנו לעדן, לחשק ולמסמס את חוקי המוסר שקבעו אבותינו. כמה דוגמאות? בבקשה. כמה דוגמאות מתחומים שונים של החיים.
1.  לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. – אז קודם כל נצטווינו לאכול רק מן הצומח. כבר במצוות בני נוח, כנראה במקביל להתפתחות התזונה האנושית, קיבלנו אישור לאכול בשר אבל נתבקשנו שלא לאכול גדי בחלב אימו. אין ספק שמקור המצווה/איסור היא המסורת של עמי האזור לעשות בדיוק כך. אבל יש משהו מאוד מוסרי בדרישה הזו.
"עפ"י ההשקפה השלמה, המלאה חסד ד' וטובו על כל יצוריו, יכיר האדם את יסוד מציאות החלב בשדי האם החיה, לא למען יוכל הוא בחזקתו לעשוק אותו לעצמו, כי אם למען תוכל להניק את ילדה הרך, את הגדי שלה האהוב לה מחלב שדיה. הגדי הזה ראוי הוא שיתענג גם הוא, על אהבת שדי אמו לפי תכונתו וטבעו, ואבירות לב האדם היוצאת מחולשתו החמרית והמוסרית, שנתה ועוותה את ההשקפות הישרות הללו… אבל, בן אדם! אזניך תשמענה דבר מאחריך קול אלהים בכח הקורא לך: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג). לא! תעודת הגדי איננה דוקא להיות לברות לשיניך החדות, שהוחדו אמנם גם מורטו, לרגלי השפלתך וזוללותך באכילת בשר, והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך השפלה. בידעך כי הבשר והחלב ביחש תיקון המאכל הם כ"כ רחוקים, כ"כ מתועבים, עד כדי איסור הנאה בישול ואכילה, תכיר בבא מועד כי חיי החי לא נוצרו בעבור קיבתך התאונית, והחלב עקרו נועד להיות למזון למי שעבורו בא הטבע למלא את תפקידו, כמו שחלב שדי אמך היה לך למבטח בימי הנקתך." – הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום יא
אבל במקום להבין את המסר המוסרי, להרחיב אותו כדי לכלול אי אכילת עגל חלב וכדומה, פירקנו את המצווה המוסרית ורוקנו אותה מכל תוכן והשארנו רק את הפרקטיקה המכנית והמנגנון הרבני שיתפרנס מפרקטיקה ריקה זו.
(אגב… אולי ההיגיון באי-אכילת החיות הלא כשרות, אלו שעלו רק שניים לתיבה ולא שבע זוגות כחיות הטהורות, היה למנוע את הכחדתם? הרי גישה זו הכירה בכך שישנן חיות נדירות יותר (להבדיל מחיות המשק השכיחות) ואולי ביקשה שלא נאכל אותם כדי לא לגרום לחיסולם.)
2.  וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם – הפסוקים המדברים על יחס ראוי לגר, לאלמנה וליתום ברורים מאוד. 
"צריך ליזהר ביותר באונאת הגר, בין בגופו בין בממונו, לפי שהוזהר עליו בכמה מקומות" -חושן משפט סימן רכח סעיף ב
ומאז שנכתבו אנחנו עושים ככל שביכולתנו להסביר למה ההוא לא גר כמו שנצטווינו. למה מותר להתייחס אליו ככה ולמה זה שונה ממה שעשו לנו המצרים. עד כדי כך התרחקנו מהציווי המוסרי שחברי כנסת ורבני המגזר משתמשים במושגים ישר מתוך ההגדה של פסח כדי להסביר למה עלינו לפגוע ולענות את הגר הגר בקרבנו.
3. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ – האיסור על לקיחת ריבית על הלוואות הוא מפורש ולא משתמע לשתי פנים. אבותינו הבינו זאת אך אישרו לקחת ריבית מנוכרים. מכך הגיעו לא מעט מהטענות של הגויים מול היהודים שעסקו במסחר כסף כאשר לגויים היה אסור. האיסור על לקיחת ריבית על הלוואה היא מוסרית וחברתית והמסורת טוענת שהלווה עובר על שישה מצוות לאו ברורות כולל (החביב עלי) "ולפני עיוור לא תתן מכשול".
"הענין הוא, שהתורה ירדה לדעת בני אדם – שהשתעבדות לקבל על עצמו ריבית קצוצה, אף שהלווה עושה ברצון, הוא רצון טועים, וכנעשה שלא מדעת. שהוא בעצמו אינו מבין איך שהוא מפסיד לעצמו על ידי נשך ותרבית. ומטעם זה קראה תורה ענין זה כנשיכת נחש, שלפי שעה הוא כאב קל ואחריתו סכנת מות. ומטעם זה אסרה תורה ענין זה, שאף על פי שעל פי תורת המשפטים אין כאן גזל, שמדעתו הוא עושה, אבל בפנימיות הענין יהיה בזה תמצית גזל‏." הרב שמעון שקופ – "שערי יֹשר"
ועדיין במשך אלפי השנים דואג הממסד הרבני/דתי לאישורים והיתרים מיוחדים על מנת לאפשר לבעלי הממון לנצל את חסרי הממון בניגוד ברור לצו המוסרי והדתי. כל פקיד בנק זוטר יוכל לשלוף את ההיתר הרבני המאפשר לבנק, לא רק לקחת ריבית על ההלוואה אלא גם ריבית דריבית – באישור רבנים.
4. "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" וכן "מקץ שבע שנים תעשה שמטה." – על שתי שמטות מצווה העם. שמיטת הקרקע ושמיטת החובות. שמיטת החובות היא מצווה חברתית ברורה המחייבת לוותר על חוב שנמשך מעל לשבע שנים. אבותינו או אלוהינו הבין שכאשר חוב נגרר כל כך הרבה זמן הוא אינו מועיל ללווה ואינו מועיל למלווה. האחד לא יראה את כספו והשני חי במועקה מתמדת של הצורך בהחזרת החוב והיאוש מכך שלא יוכל להחזירו.
שמיטת הקרקע היא בעלת היגיון חקלאי שאפשרה לקרקע לנוח לפני המצאת סבב הגידולים אך יש בה היגיון רב גם היום כאשר אנחנו מוצצים עד לשד האדמה ואיננו נותנים לעולמנו מנוחה. לשמיטת הקרקע התווסף גם נופך חברתי כאשר החקלאי מצווה ליהנות מתבואת הארץ בשנת השבתון אך לא ליהנות ממכירתה.
"שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל." – ספר ויקרא, פרק כ"ה
חכמינו הבינו שיש טעם נוסף לשמיטת החובות והקרקע. כאשר אנו יודעים שבשנה השביעית נידרש לוותר על חובותינו ולהימנע ממכירת תוצרת הקרקע שלנו אנו למדים מידה של צניעות והתרחקות מעיסוקים שיש בהם מתכון ברור לשחיתות ועוולה.
"ומה עצום מצווה זו, וטעם יש בה, ועל ידה ידע איש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו אריסי בתי אבות, ולה' הארץ ומלואו. וידע כי לא שלימות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף חמרים חמרים… והיא שנת שביעית שנת רצון לה', אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלקינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה. ולכן נוהג שמיטת קרקע וכספים בשנה ההיא, שבת נוגש עול מדהבה.
ומצווה זו גרמה לישראל שלא נשתקעו יותר מדאי בעסק משא ומתן, ולהרבות בסחורה כאניות סוחר, ולבלות בו זמן יום ולילה כהגויים אשר על פני האדמה. ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לזו צריך הלוואת איש באחיו, ולהיות נושה איש ברעהו מזמן לזמן, וזה אי אפשר בהחזיק מצווה הנ"ל, כי בהגיע תור השמיטה – ישמט הנושה וייצא נקי מכל חובו. ואם כן היה, חובה עלינו להחזיק במידת הספקות כראוי ונאות לעובד השלם… וכאשר היו אבותינו, לא פנו אל הון, רועי צאן, מגז כבשים יתחממו ומחלב עתודים ישתו. וברכת ה' היא תעשיר, ברצונו נותן וברצונו נוטל, ושווא כל תחבולות בני אדם. ואם כן מצווה זו למה לא נדבק בה בתכלית הדביקות והשמחה." – פירוש התומים על שולחן ערוך חושן משפט
שנה זו היא שנת שמיטה. לא תהינה שמיטת חובות, לא תהינה שמיטת קרקעות. את הגזל עליו מצווים כל בני נוח אנחנו אוכפים בכוח רב ובעיקר מול האוכלוסיות החלשות ביותר. גנבי רכוש הם מטרה קלה של משטרות ומשטרים אבל את הגזל האמתי, את הגזל שידעה הדת היהודית להרחיב עליו את הדיון ולהבהיר שגם הוא גזל, על הגזל הזה אנו מוותרים באישור רבני כבר מאות ואלפי שנים.
עלינו לשאול אם כך, האם אנחנו באמת מוסריים יותר ממשפחות האדמה?
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם???
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s