על חינוך וכלכלה

צריך לעצור רגע ולנסות להבין, איך זה שאנחנו מתגאים כל הזמן במספר זוכי הנובל המדעיים הגדול שלנו יחסית לגודל האוכלוסיה, אבל עדיין אנחנו נחשלים שוב ושוב במבחנים הסטנדרטים הבין לאומיים?

איך זה שלעומת מספר הסטרט-אפים המוצלחים שלנו, שחקני השח והמוסיקאים שלנו… גם יש לנו כל כך הרבה ילדים שעל פי המבחנים שלנו, אינם יודעים לקרוא ולכתוב בשפתם הם?

על העובדה הראשונה לא צריך להכביר מילים. השכם והערב מוכרים לנו את סיפורי הגניוס היהודי. כמה יהודים וכמה ישראלים יש בקרב זוכי האוסקר… כמה ישראלים בעולם ההיי טק… כמה מליונרים… כמה מוצלחים… כולם רופאים ועורכי דין… אמא יהודייה גאה…

סיפור הגניוס היהודי הוא תעתוע שווא שאנחנו אוהבים לחזור עליו כל הזמן כי… כי בעצם מה רע לנו לחשוב ככה על עצמנו. ובאמת, תראו כמה יהודים וישראלים יש בין המוחות היצירתיים והאינטלקטואלים העולמיים, באמת סיבה להתגאות.

רק צריך אולי לבדוק תוצר של איזו מערכת חינוך הם כל האינטלקטואלים הגדולים האלה. האם כל אלו התחנכו במערכת החינוך הישראלית? האם זהו הגניוס הטבעי הקיים בעם היהודי מקדמת דנא?  סקירה מהירה של הכוכבים האלה מראה שרובם התחנכו במערכות חינוך מחוץ למדינת ישראל וכולם (כמובן) עשו זאת במערכות חינוך לפני יותר מעשרים שנה. אם אנחנו פוסלים את העליונות הגנטית היהודית על הסף, וכך אני נאלץ לעשות היות ואני וגם אתם יודעים שאין כל הבדל גנטי ביני לבין תוצר אחר של אונס קוזאקים או נישואי תערובת, צריך לשאול את עצמנו מה ייחד את החינוך היהודי לאורך הדורות כך שייצר עבור העולם שלל כזה של מוחות יצירתיים.

ואחרי שבדקנו וגילינו מהו סוד ההצלחה לאורך הדורות אנחנו צריכים לבדוק אם מערכת החינוך שלנו ממשיכה במסורת זו אשר הראתה הצלחה כל כך כבירה.

רק שאותי לא ממש מעניינים גאוני הדור. תהא הסיבה להיווצרותם ככל שתהא, אני שואל את עצמי האם נכון להתגאות בגאונים, באליטה, בסיפורי ההצלחה, כאשר מרבית העם שוקע אט אט בבורותו?

היחס לחינוך במערכת הממלכתית מתכתבת היטב עם הכלכלה. העדפת החזק מתוך מחשבה שהוא יעלה את הממוצע ושימוש בנתונים משוכללים ומצרפיים כדי לכבס את המציאות. הרי הצגת ממוצע הציונים (בניקוי חרדים וערבים) כמוהו כהצגת השכר הממוצע במשק. הצגת כמות הזכאים לבגרות (מתוך אלו שניגשו) כמוהו כהצגת מספרי המובטלים בניקוי אלו שכבר מזמן נואשו מלמצוא ואינם ניגשים כלל ללשכת התעסוקה.

בעוד אנו מתהדרים בעליונות האינטלקטואלית של בני עמנו אנו (מי שטורח להסתכל) עדים להתדרדרות של כישורי היסוד של חלק גדול מבני הנוער. ולמען הסר ספק, אין זה אומר שלא יוכלו להיות מתכנתים או מהנדסים או שלל גדול של עבדים בשוק העבודה. יוכלו גם יוכלו. אבל קרוא וכתוב, יכולת הבעה יצירתית בשפתם, קריאה ביקורתית של טקסט, היכרות עם תרבותם, הכרת ההיסטוריה והכרת העולם… כישורים אלו, המאפשרים להם להיות אזרחים מועילים וביקורתיים, כישורים אלו לא יהיו להם.

הייתי מעדיף הרבה פחות גאונים.

הייתי מעדיף הרבה פחות גאונים, הרבה פחות "גאווה לאומית" והרבה יותר חינוך. אני מעדיף את הסטטיסטיקה של מדינות פחות נוצצות ופחות "גאות" על הסטטיסטיקה שלנו. הייתי מעדיף ממוצע וחציון גבוהים בהרבה והרבה פחות זוכי פרס נובל.

טוב יעשה שר החינוך אם יפסיק לנסות לשחק בסטטיסטיקה ולנסות להעלות אותנו כיתה ופשוט יחזיר את ההשקעה בחינוך מכיתות א'. חינוך הוא תלם ארוך שאתה, בקדנציה הבודדת שתזכה לשרת בה, לא תראה בו פירות.

על המוסר היהודי

לקראת שנת השמיטה…
על פי המסורת נצטווה האדם הראשון ואחריו נוח על מספר מצוות עליהם מצווים כל בני האדם מתוכם כמה הם מצוות בעלות אופי פולחני (עבודה זרה וקללת/אמירת השם) וחלקם מצוות מוסר.
האנשים הראשונים נצטוו על:
איסור שפיכות דמים
איסור גילוי עריות
איסור גזל
איסור אכילת אבר מן החי
ומצוות דינים
.
ניתן לשים לב כי המצוות משתמשות בביטויים המרחיבים של הרעיונות. כלל האנושות אמורה להימנע מהריגה (בלי התפלספות על מה זה רצח), גילוי עריות (הכל), גנבה (במובן הרחב של המילה ולכן גזל), אכילת איבר מן החי (לאחר שאדם ראשון נצטווה לאכול רק מן הצומח קיבלנו אישור לאכול בשר מבושל) ומצוות דינים (כבני אדם אנחנו מצווים לעשות דין צדק ולא להשאיר את חברינו להתמודד לבד מול עוולות).
.
אחרי נוח קיבלו בני אברהם ובהמשך בני ישראל מצוות רבות אחרות. הרבה מהן עוסקות בפולחן, הרבה עוסקות בניהול עסקי הדת וה"מדינה", לא מעט עוסקים בהרחבת כללי ומושגי המוסר שנקבעו כבר קודם במצוות בני נוח.
אבל אז קורה דבר מדהים. תסתכלו על ההרחבות המוסריות שנקבעו על ידי הדת היהודית עבורנו בלבד ותראו שבמשך שנות קיומנו אנו עושים כמיטב יכולתנו לעדן, לחשק ולמסמס את חוקי המוסר שקבעו אבותינו. כמה דוגמאות? בבקשה. כמה דוגמאות מתחומים שונים של החיים.
1.  לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. – אז קודם כל נצטווינו לאכול רק מן הצומח. כבר במצוות בני נוח, כנראה במקביל להתפתחות התזונה האנושית, קיבלנו אישור לאכול בשר אבל נתבקשנו שלא לאכול גדי בחלב אימו. אין ספק שמקור המצווה/איסור היא המסורת של עמי האזור לעשות בדיוק כך. אבל יש משהו מאוד מוסרי בדרישה הזו.
"עפ"י ההשקפה השלמה, המלאה חסד ד' וטובו על כל יצוריו, יכיר האדם את יסוד מציאות החלב בשדי האם החיה, לא למען יוכל הוא בחזקתו לעשוק אותו לעצמו, כי אם למען תוכל להניק את ילדה הרך, את הגדי שלה האהוב לה מחלב שדיה. הגדי הזה ראוי הוא שיתענג גם הוא, על אהבת שדי אמו לפי תכונתו וטבעו, ואבירות לב האדם היוצאת מחולשתו החמרית והמוסרית, שנתה ועוותה את ההשקפות הישרות הללו… אבל, בן אדם! אזניך תשמענה דבר מאחריך קול אלהים בכח הקורא לך: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג). לא! תעודת הגדי איננה דוקא להיות לברות לשיניך החדות, שהוחדו אמנם גם מורטו, לרגלי השפלתך וזוללותך באכילת בשר, והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך, למלאות את תאותך השפלה. בידעך כי הבשר והחלב ביחש תיקון המאכל הם כ"כ רחוקים, כ"כ מתועבים, עד כדי איסור הנאה בישול ואכילה, תכיר בבא מועד כי חיי החי לא נוצרו בעבור קיבתך התאונית, והחלב עקרו נועד להיות למזון למי שעבורו בא הטבע למלא את תפקידו, כמו שחלב שדי אמך היה לך למבטח בימי הנקתך." – הראי"ה קוק, חזון הצמחונות והשלום יא
אבל במקום להבין את המסר המוסרי, להרחיב אותו כדי לכלול אי אכילת עגל חלב וכדומה, פירקנו את המצווה המוסרית ורוקנו אותה מכל תוכן והשארנו רק את הפרקטיקה המכנית והמנגנון הרבני שיתפרנס מפרקטיקה ריקה זו.
(אגב… אולי ההיגיון באי-אכילת החיות הלא כשרות, אלו שעלו רק שניים לתיבה ולא שבע זוגות כחיות הטהורות, היה למנוע את הכחדתם? הרי גישה זו הכירה בכך שישנן חיות נדירות יותר (להבדיל מחיות המשק השכיחות) ואולי ביקשה שלא נאכל אותם כדי לא לגרום לחיסולם.)
2.  וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם – הפסוקים המדברים על יחס ראוי לגר, לאלמנה וליתום ברורים מאוד. 
"צריך ליזהר ביותר באונאת הגר, בין בגופו בין בממונו, לפי שהוזהר עליו בכמה מקומות" -חושן משפט סימן רכח סעיף ב
ומאז שנכתבו אנחנו עושים ככל שביכולתנו להסביר למה ההוא לא גר כמו שנצטווינו. למה מותר להתייחס אליו ככה ולמה זה שונה ממה שעשו לנו המצרים. עד כדי כך התרחקנו מהציווי המוסרי שחברי כנסת ורבני המגזר משתמשים במושגים ישר מתוך ההגדה של פסח כדי להסביר למה עלינו לפגוע ולענות את הגר הגר בקרבנו.
3. אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ – האיסור על לקיחת ריבית על הלוואות הוא מפורש ולא משתמע לשתי פנים. אבותינו הבינו זאת אך אישרו לקחת ריבית מנוכרים. מכך הגיעו לא מעט מהטענות של הגויים מול היהודים שעסקו במסחר כסף כאשר לגויים היה אסור. האיסור על לקיחת ריבית על הלוואה היא מוסרית וחברתית והמסורת טוענת שהלווה עובר על שישה מצוות לאו ברורות כולל (החביב עלי) "ולפני עיוור לא תתן מכשול".
"הענין הוא, שהתורה ירדה לדעת בני אדם – שהשתעבדות לקבל על עצמו ריבית קצוצה, אף שהלווה עושה ברצון, הוא רצון טועים, וכנעשה שלא מדעת. שהוא בעצמו אינו מבין איך שהוא מפסיד לעצמו על ידי נשך ותרבית. ומטעם זה קראה תורה ענין זה כנשיכת נחש, שלפי שעה הוא כאב קל ואחריתו סכנת מות. ומטעם זה אסרה תורה ענין זה, שאף על פי שעל פי תורת המשפטים אין כאן גזל, שמדעתו הוא עושה, אבל בפנימיות הענין יהיה בזה תמצית גזל‏." הרב שמעון שקופ – "שערי יֹשר"
ועדיין במשך אלפי השנים דואג הממסד הרבני/דתי לאישורים והיתרים מיוחדים על מנת לאפשר לבעלי הממון לנצל את חסרי הממון בניגוד ברור לצו המוסרי והדתי. כל פקיד בנק זוטר יוכל לשלוף את ההיתר הרבני המאפשר לבנק, לא רק לקחת ריבית על ההלוואה אלא גם ריבית דריבית – באישור רבנים.
4. "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" וכן "מקץ שבע שנים תעשה שמטה." – על שתי שמטות מצווה העם. שמיטת הקרקע ושמיטת החובות. שמיטת החובות היא מצווה חברתית ברורה המחייבת לוותר על חוב שנמשך מעל לשבע שנים. אבותינו או אלוהינו הבין שכאשר חוב נגרר כל כך הרבה זמן הוא אינו מועיל ללווה ואינו מועיל למלווה. האחד לא יראה את כספו והשני חי במועקה מתמדת של הצורך בהחזרת החוב והיאוש מכך שלא יוכל להחזירו.
שמיטת הקרקע היא בעלת היגיון חקלאי שאפשרה לקרקע לנוח לפני המצאת סבב הגידולים אך יש בה היגיון רב גם היום כאשר אנחנו מוצצים עד לשד האדמה ואיננו נותנים לעולמנו מנוחה. לשמיטת הקרקע התווסף גם נופך חברתי כאשר החקלאי מצווה ליהנות מתבואת הארץ בשנת השבתון אך לא ליהנות ממכירתה.
"שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל." – ספר ויקרא, פרק כ"ה
חכמינו הבינו שיש טעם נוסף לשמיטת החובות והקרקע. כאשר אנו יודעים שבשנה השביעית נידרש לוותר על חובותינו ולהימנע ממכירת תוצרת הקרקע שלנו אנו למדים מידה של צניעות והתרחקות מעיסוקים שיש בהם מתכון ברור לשחיתות ועוולה.
"ומה עצום מצווה זו, וטעם יש בה, ועל ידה ידע איש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו אריסי בתי אבות, ולה' הארץ ומלואו. וידע כי לא שלימות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף חמרים חמרים… והיא שנת שביעית שנת רצון לה', אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלקינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה. ולכן נוהג שמיטת קרקע וכספים בשנה ההיא, שבת נוגש עול מדהבה.
ומצווה זו גרמה לישראל שלא נשתקעו יותר מדאי בעסק משא ומתן, ולהרבות בסחורה כאניות סוחר, ולבלות בו זמן יום ולילה כהגויים אשר על פני האדמה. ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לזו צריך הלוואת איש באחיו, ולהיות נושה איש ברעהו מזמן לזמן, וזה אי אפשר בהחזיק מצווה הנ"ל, כי בהגיע תור השמיטה – ישמט הנושה וייצא נקי מכל חובו. ואם כן היה, חובה עלינו להחזיק במידת הספקות כראוי ונאות לעובד השלם… וכאשר היו אבותינו, לא פנו אל הון, רועי צאן, מגז כבשים יתחממו ומחלב עתודים ישתו. וברכת ה' היא תעשיר, ברצונו נותן וברצונו נוטל, ושווא כל תחבולות בני אדם. ואם כן מצווה זו למה לא נדבק בה בתכלית הדביקות והשמחה." – פירוש התומים על שולחן ערוך חושן משפט
שנה זו היא שנת שמיטה. לא תהינה שמיטת חובות, לא תהינה שמיטת קרקעות. את הגזל עליו מצווים כל בני נוח אנחנו אוכפים בכוח רב ובעיקר מול האוכלוסיות החלשות ביותר. גנבי רכוש הם מטרה קלה של משטרות ומשטרים אבל את הגזל האמתי, את הגזל שידעה הדת היהודית להרחיב עליו את הדיון ולהבהיר שגם הוא גזל, על הגזל הזה אנו מוותרים באישור רבני כבר מאות ואלפי שנים.
עלינו לשאול אם כך, האם אנחנו באמת מוסריים יותר ממשפחות האדמה?
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם???

רצפת הזכוכית

אך קודם כל סיפור…

לפני כמה ימים אמרתי לשחר כמה היא יפה והפצלוחה אמרה לי ששכחתי להגיד לה כמה היא חכמה.

לא צריך לדאוג לה. הסיבה שהיא יודעת לדרוש את זה היא שאומרים לה את זה מספיק.

אני לא דואג לבנות שלי. אני יודע שהן תצלחנה לעשות כל מה שהן רוצות ותהינה (די מספיק) מוצלחות הרבה יותר מאבא שלהן. אם הן תרצנה (טוב אני כנראה ממשיך) הן תהינה מהנדסות או פוליטיקאיות (מקצוע מכובד ונדרש בעיני אביהן) ובודאי שתהינה משפיעות חברתיות (בקיצור מורות אבל זה כבר בעיה אחרת).

הן תלבשנה מה שהן רוצות. תצבענה את ציפורני רגליהן בכל צבע שתרצנה (בלהההההה) תבחרנה לעצמן כל בן או בת זוג שתרצנה. בקיצור You get my drift.

דווקא מהקטן אני מודאג.

הוא בסך הכל גדל בבית טוב. האחיות שלו ובנות הדודה שלו דואגות לצבוע את עצבאות רגליו ויש לו role model גברי כמוני בבית…

אבל מה יקרה כאשר יצא לעולם הגדול?

בעוד אנחנו נאבקים על זכויותיהן של הנשים בעולם הפיסי, זכויותיהן בעולם התעסוקה, הייצוג הפוליטי, זכויות הפרט וכדומה, הן, הנשים, זוכות בעולם המערבי ליהנות מחלק ניכר של טווח החוויה האנושית. אנחנו, הגברים, מודרים מחלק גדול מהחוויה האנושית.

זהר החליטה שהיא רוצה ללמוד לשחק כדור רגל. הבטחנו לה שבשנת הלימודים הבאה נרשום אותה לחוג כדור רגל אם נוכל לדחוף את זה ללו"ז הצפוף שלה. שתי הבנות וויתרו על בלט כבר בשיעור השני. הן לומדות קפוארה והתעמלות קרקע. אבל מה יקרה אם סהר יבוא בעוד שנתיים שלושה ויבקש ממני להרשם לחוג בלט או אפילו התעמלות קרקע?

זה בסדר. זה הרי לא יקרה.

אם יש משהו אחד שעושה מערכת החינוך זה להפעיל ביעילות את מכבש המגדר. וככל שהמכבש על בנות כבד, הוא פי כמה וכמה כבד על הבנים. עד שיהיה בן 6 כבר לא יהיה בו כל רצון לעסוק בעניינים בנותיים כמו תנועה, אומנות, רוח ורגש ודברים שכאלה.

זה לא דבר חדש אבל זה גם לא עניין של מה בכך.

במחקר קצר ולא מתוקף מצאנו (התחקירן דרור מילר ואנוכי) כי ישנה הדרה מיגדרית משמעותית ביותר של גברים מתחומי הלימוד והעשייה האומנותית, משמעותית הרבה יותר מהדרתם של נשים מעולם התעסוקה.

אל תגידו לי שאני מסגביר.

זה בכלל לא העניין.

אני לא ממעיט בכלל את הרוע שבהדרה ובאפליה של נשים בכל תחומי החיים. אני רק אומר שבעוד שלאפליה זו ולהדרה הזו יש אפשרות (תיאורטית לפחות) לשינוי בתחום החקיקה והמשפט הרי שההדרה של גברים מהשתתפות בחלק גדול כל כך של החוויה האנושית אין פתרון בעולם החוק.

וכתגובה לשאלה שנשאלה בפייסבוק לפני כמה ימים…. אשרי ההומוסקסואלים. יותר מכל דבר אחר, מעבר לבחירה של בן או בת זוג, הומוסקסואלים (גברים יותר מנשים) לפחות משחררים את עצמם במודע ובהפגנתיות (לעיתים מאוחר מאוד) מהגדרות החברה של מה מותר ואסור להם לעשות ומאפשרים לעצמם להנות מחלק גדול בהרבה מהחוויה האנושית בזמן שאנחנו, הסטרייטים, מקווצים את הרקטום המטאפורי שלנו כדי להתאים למוסכמות שקיבלנו על עצמנו אי שם בגן הילדים.

החינוך מתחיל בבית

אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת ביקשה ממשלת ארצות הברית מחבורה של אנשי אקדמיה, ובראשם ג'ימס קולמן, לבדוק את הפערים בחינוך בארצות הברית. בדיקה זו נעשתה על מנת להוכיח מדעית/אמפירית את הטענות של רבים באותה תקופה (ולצערנו גם כיום) כי הפערים קשורים ישירות למוצאם של התלמידים. אז, כמו היום, ניתן למצוא מתאם מובהק בין מוצאם ה"גזעי" של התלמידים לבין הצלחתם בלימודים אולם הממשל והמדענים הבינו שהמתאם הוא לא למוצאם של התלמידים אלא לנתונים נוספים שגם להם יש התאמה אמפירית למוצא (ספוילר… עוני).

אחד הממצאים המעניינים והשנויים במחלוקת שמצאו קולמן ושות., ששוחזר גם במחקרים מעודכנים יותר, הוא הקשר שבין מספר ההורים לבין ההצלחה בלימודים. מחקרים חדשים, שנעשו על פי הגדרות חברתיות מעט יותר מעודכנות קראו לנתון הזה "יחס בוגר:תלמיד" pupil:adult ratio. ממצא זה שימש קרדום לתפיסות עולם שונות כדי לחפור את הבורות הייחודיים שלהם אך מעבר לכל האידיאולוגיות השונות הנתון הזה, לצד מרבית הממצאים של קולמן והבאים אחריו, מראה דבר משמעותי במיוחד, המשתנה המשמעותי והמרכזי בהצלחת תלמידים בבית הספר וכתוצאה מכך גם בהמשך דרכם הוא ….. בבית.

בשני דו"חות שהוציא ארגון ETS נסקרים מספר רב של ממדים ומדדים המשפיעים על הצלחתם של תלמידים במערכת החינוך. הדו"ח מתבסס על מחקרים רבים שנעשו בתחום לאורך השנים וכולל מדדים מתוך מערכת החינוך (גודל הכיתה, מוכנות המורה ועוד) ומחוץ לו (מספר הילדים במשפחה, רעב ועוד). בדו"ח Parsing the Achievement Gap מציינים הכותבים 16 מרכיבים השונים המשפיעים על פערי ההצלחה מתוכם שמונה קשורים ישירות לבית הספר.

כל זה אולי לא באמת חדש לנו. זה נשמע סביר והגיוני ולא צריך ממש להתווכח ולדון בכל מה שנאמר בדו"חות אז למה כל כך חשוב להוציא אותם או להתייחס אליהם?

כי באופן קבוע, בכל רפורמה שנעשית על ידי משרד החינוך, בוחרים להתמקד באותם ממדים שמוכחים פעם אחר פעם כשוליים ביותר בהשפעתם על הצלחתם של התלמידים ופעם אחר פעם פועלים בדיוק בכיוון הנגדי לזה הנדרש כדי לעודד הצלחה.

אם לשר החינוך היה את האומץ הנדרש הוא היה עומד מול כולם ואומר את הדברים שמופיעים כלכך ברור באין ספור דו"חות ומחקרים.

השינוי יתחיל בבית!!

אני יודע שזה לא ממש פופולרי להגיד את זה ואני מסתכן בלהראות ככזה שאינו לוקח אחריות על עצמו ועדיין אני מעז לעשות זאת. כמה שאנחנו נעבוד ונעשה, נדחוף, נמשוך, נקרקר ונעשה הצגות לא יעזור בכלל אם הילדים יבואו מהבית אם אפס מוטיבציה ואפס רצון ללמוד ולהרחיב את עולמם.

הנתון המדהים ביותר במחקר השני The Family: America’s Smallest School הוא מספר ההורים שקוראים לילדיהם. אינני יודע מהם הנתונים בארץ אבל לא אתפלא לדעת. וכמה הורים עושים שיעורי בית עם הילדים? וכמה שואלים אותם על בית הספר? 

האם אנחנו שולחים את ילדינו ללמוד או שמא אנחנו מלמדים אותם כבר מגיל צעיר שבית הספר הוא שירות הבייביסיטר הזול ביותר שמצאנו?

בית הספר נמצא תחת מתקפה מתמשכת מחזיתות רבות. קשה למצוא כל איזכור חיובי של בתי הספר בשום מקום. יחד עם זאת קשה למצוא כל איזכור חיובי של מבוגרים בעולם התרבות שאתם קונים עבור ילדיכם בכלל. מתי בפעם האחרונה (לא כולל שידורי רגע עם דודלי בחינוכית) ראיתם מבוגר אחראי, רציני, אמין, חיובי, בתוכנית ילדים כלשהי? המבוגר, קל וחומר המורה, הוא במקרה הטוב נעדר. במקרה הגרוע הוא טיפש, חסר אחריות או רשע. 

לא מזמן נתקלתי בציטוט המיוחס לג'ורג' קרלין בדבר תפקידם של המורים לשבור ולעצב את התלמיד כמכשיר במנגנון הייצור… רעיון מקורי וחתרני מלפני 50-60 שנה אך היום סביר להניח שרחוק הרבה יותר מהמציאות. מהכרותי עם כמה מורים קשה לי לדמיין את המורים היום (ככלל) ובטח שלא להגדיר אותם כמשתפי הפעולה העיקריים עם המנגנון והכלים להגשמת מזימותיו וגו'. אם כבר הייתי טוען שהמורים היום הם האחרונים המנסים לעמוד בפני פרץ התעמולה המטמטמת המגיע אלינו ואל ילדינו מכל כיוון. אבל מי עוד יראה את זה ככה.

אנחנו שולחים את ילדינו ללא מוטיבציה ללמוד. שוב. אנחנו   שולחים   את   ילדינו   ללא   מוטיבציה   ללמוד! תפקידו של המורה בודאי, בין השאר, ליצר ולתחזק את המוטיבציה של התלמיד ואת רצונו להרחיב את אופקיו אך בראש ובראשונה המוטיבציה הזו היא תפקידו של ההורה. כאשר בבית יש אווירה של למידה, כאשר בבית מקדשים, כן! מקדשים. את ההשכלה, הילד מגיע לבית הספר כאשר הוא נכון לגדול ואז בית הספר והמורים יכולים לתת. כאשר הילד מגיע, כפי שרבים עושים זאת, ללא כל רצון, עם ציפיות נמוכות ושינאה לבית הספר, למורים, וללמידה, מהבית… מה הסיכויים שהילד יהיה נכון ללמוד?

כאשר הילד מגיע לבית הספר חמוש באישורים מפוברקים מרופאים (אמיתיים), בפתקים שיקריים המאשרים את חיסוריו שניתנו לו על ידי הוריו ובאיבחונים שניקנו עבורו רק כדי שלא יצטרך ללמוד, מה הפלא שהוא מפנים את הזלזול שעולם המבוגרים משדר כלפי המורים, בית הספר וההשכלה. כאשר כל המערכת מאותתת לו שהדבר היחיד שחשוב הוא הציון ואין דבר מלבדו, מה הפלא שהוא יעשה הכל, אך כלום מעבר לכך, כדי לקבל את הציון. ישקר, ירמה, יקנה איבחונים, אבל לא ילמד כלום כאשר אין עליו תוית מחיר.

אם כמובן ניקח בחשבון את יכולתו המוגבלת של שר החינוך להשפיע על כלכלת ישראל ועל הפערים הכלכליים בין אוכלוסיות שונות (שר האוצר, שר הרווחה…) ורצונו המוגבל מאוד לעורר שאלות על מבנה המשפחה, או לסכן את מעמדו הפוליטי בקריאת תיגר על ההורים, נצפה ממנו לפחות לנסות ולשנות דברים בתוך המערכת כך שיתרמו להצלחת התלמידים. כמובן שלא כך הם הדברים. שר החינוך במו ידיו שוחק את מעמדם של המורים, המנהלים, בתי הספר וההשכלה. 

כמעט ללא יוצא מן הכלל הרפורמות שנעשות במערכת החינוך מחלישות את המורים במערכת בכלל ומול התלמידים וההורים בפרט.

רוצים חינוך איכותי? תתחילו אותו בבית.

I am sick and tired and I'm going to say fuck

פשוט נשבר לי. 

נמאס לי לשמוע את הקשקושים שלכם. 

נמאס לי מי ה"ככה זה" שלכם. 

נמאס!

את כל מה שאומרים היום אנחנו כבר אומרים יותר מעשרים שנה. מאז שפגשנו את אסתר אלכסנדר בבית הנוער העובד ושמענו על "כוח השיוויון בכלכלה".

כבר אז הבנו וכבר אז ידענו ששום כלכלן לא יגיד לנו את הדברים האלה.

וככה עשרים שנה שאנחנו רואים איך הדברים נראים ואין שום דרך להסביר אותם אלא בעזרת "כוחות השוק המסתוריים" או בעזרת הכלכלה האלטרנטיבית שאף אחד לא מעז לדבר עליה.

ועדיין כולם מדברים באותו קול. באותם מושגים שנכשלו שוב ושוב ושוב בניסיונם להסביר את מה שקורה.

הכלכלה היא לא דת סודית ומסתורית. היא הרבה יותר פשוטה והגיונית ממה שרוצים שנבין. והכללים שלה מובנים לכל אחד. 

כמו שלא צריך לדעת פיסיקה כדי לזרוק כדור לסל או לבעוט אותו לשער גם לא צריך לדעת כלכלה כדי להבין איך העסק הזה עובד.

כולנו עושים את זה יום יום.

עכשיו תפסיקו לברבר על גיוס חרדים ואיומי סרק אידיוטים של צה"ל ותתחילו להתרגז.

מילא דופקים אותנו יום יום. 

מילא עושקים אותנו, מעבידים אותנו, ממסים אותנו.

מילא דוחקים ילדים נוספים אל מתחת לקו העוני ולרעב.

כל אלו יכולים לא לעניין אותנו. אפשר להגיד שזה קטנוניות בתמונה הגדולה.

מילא כל אלו…

ההתנהלות הכלכלית המטומטמת (כן. אין מילה אחרת) של ממשלת ישראל, ממשלות ישראל, ממשיכות ומדרדרות את הכלכלה הישראלית במדרון שהיא יורדת בו מזה שנים רבות.

אבל זה לא בטעות. זה לא טמטום. זה לא שהם לא מבינים. לא. הם מבינים מצויין.

ביבי ויאיר ואדוניהם יונקים את שארית כוחה של המדינה לטובתם מבלי להתחשב בעתיד. אולי הם יודעים דברים שאנחנו לא. אולי הם מבינים שגם ככה המדינה לא תתקיים עוד עשרים או חמישים שנה ואולי פשוט לא איכפת להם אבל הם יונקים את כל מה שניתן מהארץ ומאנשיה. מטילים אותם זה כנגד זה. מוכרים את נכסיה והופכים את נתיניה לעניים וממיתים אסון על הכלכלה העתידית של מדינת ישראל. ואנחנו…

אנחנו לא מאמינים. אנחנו חושבים שהם אנשים טובים שרוצים בטובת המדינה. אנחנו מתעלמים מכל הסימנים והעדויות שההפך הוא נכון.

אנחנו ממשיכים לעסוק בכל ההפחדות שהם שולחים לעברנו. פעם חרדים פעם מסתננים פעם ערבים פעם סורים והעולם כולו נגדנו ואין לי ארץ אחרת ונוחי הוא המלך.

אבל העובדה (לא דעה. עובדה.) היא שהמדיניות הזו מביאה לקריסה של הכלכלה הישראלית.

ככל שלשכיר הישראלי יש פחות הוא קונה פחות והכלכלה מצטמצמת. כל שקל שלוקחים מאיתנו הוא שקל שאינו חוזר למערכת כל שקל שנוסף לעשירון, מאיון, אלפיון העליון מתווסף לחסכונות שלהם או יוצא על מותרות שאינן נקנים בארץ ובכך מצמצם את הכלכלה ולא מרחיב אותה.

זה נורא פשוט וזה נכון ושלא יספרו לכם שזה יותר מורכב מזה.

בכל העולם הפסיקו מזמן לדבר על הטפטוף מלמעלה. בכל העולם הבינו מזמן שצמיחה כלכלית אמיתית (ולא התעשרות של אחוז אחד בעם) יוצרים על ידי השקעה בתשתיות. השקעה שבאה מהמדינה ולא משום בעל הון שענינו הוא התעשרות בלבד.

בכל העולם הבינו ורק אנחנו חכמים יותר…

אנחנו פראיירים. טיפשים. עבדים.

מרי אזרחי. הפסיקו לשתף פעולה. צאו לרחוב.

שביתה כללית עכשיו.

ועוד כמה שקרים על לימודי ליבה, אבטלה ושיוויון בנטל.

הסטטיסטיקות באמת מראות שהשכלה היא הדרך הטובה ביותר לשינוי מעמדי וזה אומר שמי שמעוניין (אבל רק מי שמעוניין) לשנות את מצבו הסוציו-אקונומי או חברה שמעוניינת לקדם את חבריה, צריכה לדאוג להשכלה בקרב אותה אוכלוסייה שעד כה נמנעה ממנה השכלה.
אבל…
1. בעוד המחקרים (אלו שאני מכיר) מדברים על השכלה כמוביל לשינוי במעמד וכזרז להשתתפות חברתית פוליטית אין כל אינדיקציה אילו מימדים בהשכלה הם אלו הגורמים לאותה ניידות כלכלית חברתית.
האם הם לימודי המתמטיקה והאנגלית המאפשרים לילד לשנות את "גורלו"?
או אולי עצם העיסוק בלמידה והתרגול האינטלקטואלי הוא שמאפשר לילד להיות יותר מעורב.
וסביר יותר להניח כי עצם התעודה אותה הוא נושא עימו מאפשרת לו ליהנות מתפקידים ומשרות רמות יותר מאשר אבותיו (ועל כך בשקר מס. 3).
מי אמר שלימודי קודש, פלפול תלמודי, התמקדות בערכים (גם אם הם לא שלי) במקום במספרים… מי אמר שכל אלה אינם הופכים אדם למעורב יותר, למתאים יותר לעולם התעסוקה.
אם יש לנו עניין שהחברה הדתית/חרדית תעבוד ותפסיק להיות תלויה במדינה כל מה שצריך לעשות הוא לתת לאנשיה זכויות וחובות שווים.
ממה ששמעתי על פרויקטים להכשרה מקצועית במגזר החרדי לא שמעתי על בעיות של "חוסר השכלה". שמעתי מחמאות גדולות על החומר האנושי והאינטלקטואלי שהגיע לקורסים ועל עומק וכישורים מיוחדים שאולי דווקא באים מעולם התורה. ומה רע בכך?
2. האם לימודי הליבה עושים אותנו טובים יותר? האם התלמיד והסטודנט שכל עיסוקו במקצועות הליבה ובראשם כמובן המתמטיקה הוא אדם טוב יותר? אזרח טוב יותר? ערכי יותר?
החברה שלנו ומערכת החינוך שלנו הולכת ומקצינה את העיסוק בליבה על חשבון מקצועות "שוליים" העוסקים בתרבות האדם, במחשבת העם (תבחרו), בהיסטוריה, בעיסוק בערכים דרך לימודי קודש או חול.
קידשנו את הליבה. קידשנו את מבחני המעבר ובהם אנו בוחנים ומאותתים מה חשוב באמת. הסברנו לתלמידינו שהעולם, החברה, ההיסטוריה, הספרים הקדושים והטובים סתם הם חסרי משמעות מול מקצועות ה"ליבה".
מערכת החינוך החילונית/ממלכתית הפכה את ההערכה והמדידה למהות הכל. אנחנו עסוקים מרבית הזמן בבדיקת נתונים ובמרוץ אחר ציונים הן לתלמיד והן למערכת. אנחנו כל כך עסוקים בניסיונות להוכיח את עליונותנו האיטלקטואלית על כל שאר העולם ובעיקר על הדוסים, הערבים והנורדים, שזנחנו את מלאכת החינוך.
החילוני (כהכללה), שיוצא היום ממערכת החינוך החילונית, יוצא מוכן יותר לעולם. הוא בעל יכולות שפה ומתמטיקה אבל (שוב בהכללה) הוא ריק מבחינה אינטלקטואלית. הוא בדיוק החומר האנושי שעולם התעשייה החדש צריך כנראה.
האם הוא אדם טוב יותר? אני אומר שלא.
ההתמקדות בליבה וזניחת כל השאר היא רעה חולה שבא יש להיאבק ולא בהפך.

אינני נמנה עם "עולם התורה" ואינני שותף לערכיו אבל אני מעדיף אינטלקטואלים חרדים על צרי אופק חילוניים בכל רגע.
צריך להקפיד שעולם ההשכלה הגבוהה הדתית יהיה באמת כזה. צריך להקפיד על סטנדרטים של רישום, של נוכחות, של הערכה (אולי). צריך להקפיד שההשכלה היא באמת גבוהה על פי הסטנדרטים של החברה הדתית.
בוגרי כל המערכות של ההשכלה הגבוהה ולימודי ההמשך יכולים אז לצאת לעולם ולהתמודד עם דרישות השוק ואני לא בטוח למי יהיה היתרון בעולם התעסוקה. את מי ירצו חברות ההיי טק החדשות? את הטיפש עם חמש יחידות מתמטיקה או את האינטלקטואל הרב תחומי שלא יודע לפתור משוואה ריבועית (שוב. כן. בהכללה).
3. שקר שלישי: עבודה
אמנם מספרים לנו כל הזמן שהאבטלה בישראל היא הנמוכה ביותר ובלה בלה בלה… אבל צריך בכל זאת להגיד שהיא קיימת ולא תלך לשום מקום. אז איפה בדיוק יעבדו כל אלו שלכאורה יתחילו לעבוד בעקבות השיוויון בנטל? או שמא חלק מהשיוויון הוא הזכות להיות תלוי בדמי אבטלה במקום בקצבאות ישיבה?
אפשר כמובן ללכת לכיוון הגזעני ולהגיד שהם יקחו את העבודה מאיתנו אבל לי זה באמת לא איכפת מי יעבוד או לא יעבוד. אין מספיק עבודות. התקציב הוא תקציב מצמצם שאינו יוצר מקומות עבודה אז איפה לעזאזל כולם יעבדו.
בקיצור תפסיקו לקשקש ולהשתמש בלימודי הליבה כעוד איזה כלי ניגוח או קרדום לחפור בו. מערכת החינוך הליבתית שלנו לא יכולה להתגאות כל כך במעשיה כדי להוכיח שהיא הדבר הנכון ואפשר גם להגיד… החינוך הדתי/חרדי הביא אותנו עד כה… אפשר ואולי רצוי ללמוד מהם מעט ודווקא להוציא מעט ליבה מחיינו. אולי נגיע יחד לאיזה איזון טוב.

מי זה העורו האלה?

אוטומטית אני חשדן מכל מיני "תנועות" שצובעות את עצמן בכחול בלבד. זה לא שאני בלתי ציוני (חס וחלילה) אבל מיד נדלקת לי נורה אדומה כאשר "תנועה" יוצרת הדרה אוטומטית שכזו למרבית הציבורים בישראל. הרי לא בכדי צובעת המחאה את עצמה בצהוב ואדום ושחור שאינם צבעי לאום זה או אחר (לעיתים לצד צבעי הלאום והארגונים השונים).

אני גם ישר חושד ב"תנועה" שנדרשת לפוסטים בתשלום sponsored בפייסבוק (גם שהם של ניצן הורוביץ). מה קרה? אין מספיק אנשים בתנועה שלכם כדי להפיץ ולהפציץ את הפוסטים שלכם קדימה? ולמי יש אינטרס גדול מספיק כדי לשלם עבור המודעות האלו?

ולמה אתם בוחרים במטרה כל כך נוחה כמו אגרת הטלויזיה? הרי כולם רוצים לבטל את האגרה אבל אין שום דיון על השידור הציבורי. אז מה אתם באמת רוצים.

אז הלכתי ובדקתי.

נכנסתי לאתר הארגון וחיפשתי את האנשים העומדים מאחוריו.

ומה אני מגלה? אני מאוד מחבב את מיכה ונורמן ואת אוהד אבל לא ברור לי מה הם עושים שם. כולם (כמעט) מאותה שכונה. ולא (רק) אותה שכונה גאוגרפית אבל כולם מאותה שכונה סוציו-אקונומית ובוא נאמר לא מהשכונה שלי.

נכבנו מ"תנועות" שכאלה גם במחאה הקודמת וגם בבחירות.

ארגונים שמנסים לנצל את המומנטום של המחאה הנוצרת כדי לקדם אינטרסים זרים.

אני עדיין לא יודע מה הם רוצים אבל יש לי תחושה מוזרה שהם לא רוצים את אותם דברים שאני רוצה.

נתחיל מאגרת הטלויזיה.

אני לא מת על התשלום הזה ועשיתי בחיי מספיק כדי לנסות ולהתחמק מתשלומו אבל אני יודע (בעיקר מאז שהתנתקתי מהכבלים) מה ערכו של שידור ציבורי. אני יודע במה עדיף ערוץ 23 בבוקר שבת על ערוצי הופ וכל הזבל האחר שמזינים את ילדיכם.

אני יודע מה ערכם של תוכניות רגועות ומשעממות שאין להם צורך במחירת פרסומות ולכן אינן צריכות להפציץ אותנו באלימות, שנאה ורעש.

לא ברור מי הם ה"עורו" האלו אבל אני בטוח שהם לא פה בשבילי.

ועוד מילה על הלייקים שלנו.

עשיתי לייק על "עורו" כדי להמשיך ולשמוע מהם ולנסות להבין מי הם.

באותו זמן מקבלים חברים שלי מסרים מהם בגלל שאני עשיתי לייק. אני מצטער.

אבל למה אתם עושים לייק על כל מיני חברות שעושות בכם וברשימת החברים שלכם שימוש פרסומי?

למה אתם מאפשרים לשטראוס או עלית או איזו חברת חיתולים להשתמש בכם ובפייסבוק כפרסומת.

קיבלתם משהו בחינם? קופון? המחיר ששילמתם ומשלמים על כך חבריכם שווה את זה?

רוצים אקטיביזם חברתי?

תפסיקו לשתף פעולה עם החברות המנצלות אותנו.