השעה ארבע בבוקר… אל תצפו לכותרת טובה

אתה יכול לחיות בתוך מציאות מסוימת המון זמן אבל רק כאשר זה קורה אצל מישהו אחר אתה מבין את זה סוף כל סוף.

מנכ"ל משרד החינוך רוני גמזו דיבר היום ברשת (what are you 80?) ב' על חוזר המנכ"ל החדש שפרסם. החוזר, בקצרה, מעלה על נס את השירותיות במערכת הבריאות או , כפי שאמר זאת גמזו, גם בלי תקציבים יכולים הרופאים לחייך…

על פניו זה נראה מובן מעליו ואין על כך עוררין אבל מעניין שכל כך מעט זמן לפני הבחירות עולה מנכ"ל של אחד המשרדים שסובלים הכי הרבה מתת התקצוב ומסביר לנו שבעייתה של מערכת הבריאות אינה בעיה תקציבית אלא, כתמיד, בעייתם של העובדים במערכת ((המיוצגים על ידי מפלגות השמאל).

ופתאום אני אומר לעצמי שבעצם אני נמצא במערכת שכזו כבר כמה שנים. במשרד החינוך מתפרסמים חוזרי מנכ"ל חדשות לבקרים. שוב ושוב מתפרסמות תכניות הדורשות מהמורים לשירותיות גדולה יותר וכל זאת בעוד מספר התלמידים בכיתות , בדומה למסדרונות בתי החולים, ממשיך לשקת ל40. וממשלת ישראל תמשיך לקצץ בתקציבים לבריאות, לרווחה ולחינוך ותמשיך במקביל לדרוש מעובדי המערכות השונות לספק שירותים ברמה גבוהה.

הגיע הזמן להגיד את זה בצורה מאוד ברורה.

אי אפשר לחייך למטופל בסוף משמרת של 28 שעות. אין זמן להסביר למטופל ו"להציג את עצמך" כאשר יש לך 4 דקות להעניק לו. אי אפשר לתת דבר למטופל רווחה כאשר אין שום סעיף המאפשר לך לתת לו מענה. ואי אפשר להתייחס לכל תלמיד ותלמיד כאשר  בכיתה יושבים 35 ילדים.

עובדי שירותי הרווחה, החינוך והבריאות עוסקים בחלק ניכר מזמנם בכיסוי התחת של ממשלות ישראל לדורותיהן. הרופאים והאחיות בבתי החולים מטפלים בתחלואי החברה והגוף הנוצרים בעקבות מדיניות ברורה וידועה של ממשלות. עובדי הרווחה נאלצים להתמודד ולאזור לאחרים "להתמודד" עם מדיניות כלכלית חברתית היוצרת יותר פערים ואינה מייצרת מענה הולם למצב החברתי, הכלכלי הקיים בארץ. ואנחנו, עובדי החינוך, אנחנו נדרשים לחנך את תלמידינו, את אזרחי ישראל ובוחרי הכנסות הבאות. עלינו מוטלת המשימה להסביר לילדינו הרכים כי הם חיים במדינה מתקדמת, מתוקנת. מדינה הדואגת לאזרחיה. מדינה העונה על הגדרות של דמוקרטיה.

במשך כבר למעלה מעשור דוחפות ממשלות ישראל השונות לכיוון של הפרטה של כל המערכות הציבוריות. משרדי הממשלה משתפים פעולה עם משרד האוצר בניסיונו להפוך כל מערכת ומערכת מהמערכות הציבוריות לבלתי רלוונטיות, לכל כך בלתי נסבלות עד שאפילו העניים ירצו, יצטרכו לעזוב אותם. במערכת הבראות כבר קיימת מערכת מקבילה המשרתת את העשירים אבל לא רק אותם. אחוזים ניכרים בציבור הישראלי מחזיקים ב"ביטוח משלים" הנותן מענה למקומות שבהם משרד הבריאות אינו נותן מענה (לפחות זה הסיפור שמוכרות לנו חברות הבריאות הפרטיות) המשרד משחק משחק כפול. הוא חייב להראות כאילו הוא מתנגד להפרטה ולכן בדברים ובתקנות שוליות הוא "מתנגד" להפרטה אך בפועל אין יכולת או רצון לעצור את הסחף להפרטה הולכת וגוברת של שירותים בתחום הבריאות.

לא פלא כמובן שמערכת הבריאות היא הראשונה . מסתבר שגם אנשים עשירים חולים וכאשר אדם עשיר חולה הוא יעשה הכל כדי להבריא. אולי כסף לא יכול לקנות אושר אבל הוא בהחלט יכול לעזור בתחום הבריאות. המערכת הבאה ליפול היא מערכת החינוך. מערכת הרווחה נמצאת בתהליך של הפרטה כבר שנים אבל גם שם עיקר המערכות המופרטות הם אלו הגובלות ברפואה קרי, אלו שגם עשירים סובלים מהם. מערכות הרווחה ה"אמיתיות" ויסלחו לי חברי העובדים הסוציאליים, אלו הנותנים מענה לאוכלוסיות הקצה בחברה, אלו לעולם לא יופרטו אבל גם בהם רמת השירותים תרד עד שרבים מ"לקוחותיה" של המערכת יבחרו באופציות אחרות ויעילות יותר (כיד הדמיון) לפתרון בעיותיהם.

כאמור המערכת הבאה היא מערכת החינוך. גם כאן יש מי שיכול ורוצה לשלם עבור מערכות חינוך אלטרנטיביות או נוספות עבור ילדיו. ומי יכול להאשים אותם. גם אני, אילו היה לי הכסף, הייתי בוחר לחנך את ילדי במערכת חינוך אחרת. המדהים הוא שברבות מהמערכות האלטרנטיביות ניתן למצוא ערכים ושיטות הסותרות לגמרי את השיטות בהן מתפאר משרד החינוך וראש הממשלה כאשר הם מנפנפים בנתוני המבחנים האחרונים.

אנשים רבים, משפחות רבות, הבוחרות בחינוך אלטרנטיבי עבור ילדיהם בוחרים, ובצדק, במערכות חינוך דמוקרטיות, חינוך אומנותי, חינוך הומניסטי ברוח זו או אחרת ובחינוך על פי סולמות ערכים שהחינוך הממלכתי מזמן זנח במחיר נזיד העדשים של המצוינות שנמכרת לנו חדשות לבקרים. מערכות החינוך האלטרנטיביות, (שכזכור אנשים משלמים עבורם כסף, מה שעל פי תפיסת השוק הרווחת מעיד שהן הדבר הנכון (לשיטתך לא לשיטתי)) מעניקות לילדים חינוך איכותי הניתן על ידי אנשי חינוך רגילים לגמרי (שתנאי עבודתם לעיתים גרועים מאלו של החינוך הממלכתי) בתנאים מצוינים. כיתות קטנות, מספר קטן יותר של תלמידים על מבוגר מחנך, מורה, מדריך מאפשר לאותו מבוגר לעשות את כל הדברים הטובים שאפשר להגדיר אותם כחינוך טוב יותר. לא בהכרח כמובן, צריך גם לבחור את האנשים בקפידה, אבל כמי שמכיר מספר רב של מורים טובים ומצוינים אני יכול להעיד שכל אחד מהם יעשה עבודה טובה הרבה יותר אם יוכל לעשות אותה בכיתה של 20 תלמידים.

חקירה פעילה, דיון, שיחה, התבוננות ביקורתית… לא משנה איך נקרא לזה, שיטות חינוך אלה, ערכי חינוך וחיים אלה אינם יכולים להתקיים בכיתה של 35 תלמידים. התבוננות ביקורתית על חיינו וחינוך לערכים אינו יכול להתקיים כאשר את רוב שעות הלימודים ההומניסטים קיצצו כדי להוסיף שעות מתמטיקה, מדעים ואנגלית.

בקיצור גמזו, אל תמכור לנו לוקשים. הרופאים והאחיות וצוותי בתי החולים ומערכות הבריאות עושים עבודת קודש בתנאים בלתי אפשריים שאתה ושולחיך יוצרים עבורם ועבורנו. אפשר לצפות מהם ליותר אבל אי אפשר לעשות מערכת בריאות טובה יותר רק!!! עם הרצון הטוב והחיוך של הרופא כפי שאי אפשר לעשות חינוך (וגם לא להצליח במבחנים בין לאומיים) רק בעזרת חוזרי מנכ"ל והוראות שמעביר משרד החינוך למורים ולמנהלים.

חינוך, בריאות ורווחה צריכים תקציבים ומעורבות אמתית של המדינה והדרך שאתם מובילים היא בכיוון אחד, הרס המערכות הציבוריות והחלפתם במערכות פרטיות שתשרתנה רק חלק מהאוכלוסייה.